“סוף המסלול” שיר לזכרו של יניב מאת יעל שקד.
השיר הולחן על ידי ברוניה בר-גנדלמן-רז (2015).

 

שיר ליניב מאת אמא 10 שנים לפטירתו

 

 

1

יניב נולד בשנת 1969, גדל והתחנך בירושלים. סיים לימודיו בבית ספר החקלאי עין כרם, שם התבלט בחיבתו הרבה לבעלי חיים ואהבת הטבע.
לאחר שירות צבאי בנחל, נרשם יניב ללימודים במכללה למדעי הראייה בירושלים. יניב למד במגמת אופטיקה, תוך זמן קצר התחבב על הסובבים אותו, הצטיין בלימודיו וגילה יכולות טכניות גבוהות.
לאחר שנתיים של לימודים עבר בהצלחה את המבחנים העיוניים והמעשיים במקצוע האופטיקה של משרד העבודה והוסמך כאופטיקאי.
בתקופה בה יניב היה סטודנט אני נמניתי בין המרצים וכך נוצרה ההיכרות הראשונה בינינו, הקשר
שלנו הפך לאישי ומיוחד, קשר שהעמיק עם הזמן.
במהלך השנים הרבות, במסגרת עבודה בעסקים שונים בענף האופטיקה ובהמשך בשמונה שנות
עבודה באופטיקה חביב, ניכרו היטב כישרונו הרב ואהבתו הגדולה למקצוע.
יניב היה חבר יקר ואהוב על צוות החנות, אנשי מקצוע מכל הארץ וממגוון תחומי תעשיית האופטיקה התוודעו לאופיו המיוחד והחיובי,
לידע והנסיון המקצועי שצבר ורחשו לו כבוד והערכה רבה.
יניב המדהים ששום דבר לא גרם לו לאבד את שלוותו והמושג להתרגז לא היה קיים אצלו, היה אנושי בטיפולו ובהתייחסותו לאנשים,
במיוחד נהג להעניק תשומת לב ולהפגין רגישות רבה לילדים, אשר נקשרו אליו ונהנו “להציק” לו בבקשות שונות ומשונות.
הלקוחות אהבו אותו והתרגלו לגישה המקצועית, החיובית והחיוך הקבוע של הבחור המוכשר והמקסים.
במהלך השנים קיבל יניב מקהל הלקוחות מכתבי תודה והוקרה על טיפולו המסור והיחס האישי שהעניק.
יניב התגאה במשפחתו מאד, הוא אהב מאד את אמו יעל (אחות במקצועה) והיה קשור אליה.
כאשר אביו רוני (עיתונאי במקצועו) היה מופיע בטלוויזיה או מתראיין ברדיו היה מפנה יניב את תשומת לבנו לכך וכולנו היינו מתרכזים בשידור.
ביקור בבית הוריו בירושלים היה עבורו אושר צרוף.
תמיד מיהר הביתה מהעבודה לבלות עם אשתו פנינה והבנות ליאור ושחר וכאשר היה מגיע למחרת לעבודה היה מתאר בהתלהבות את חוויות האתמול.
יניב לא התעצל ודאג להתקשר מידי יום לאחיותיו רביד ורעות, לקרובי משפחה, לחבריו הקרובים ולחבריו מהגרעין בצבא.
משפחה, חברים, טיולים, רכיבה על אופנים, אוכל טוב, ומוזיקה היו עבורו מנעמי החיים.
נזכור אותו לעד כאדם מקסים, חבר נאמן, איש משפחה למופת ומקצוען אמיתי.
במהלך שנת 2010 חלה יניב במחלה ממארת, הוא נלחם בגבורה במחלה אך לא יכל לה.
יניב נפטר ביום שבת, י”ח באלול ה-תש”ע, 28.8.2010 והוא רק בן 40.
יהי זכרו ברוך!

רון חביב

_______________________________________________________

תמונות של יניב ז”ל:

_______________________________________________________

שיר מאת יעל, אמא של יניב ז”ל:

בן יקר שלי
הייתָ ילד תמים נחבא אל הכלים
מיוחד במינו לא אוכל לתאר במילים.
כולנו נזכרים בילדות בבגרות
ובמהפך – צמחה אבהות לובשת מרות.

ובתוך 40 השנים
התחבא לב של ילד, בחזה שם בפנים.
איש טוב, איש טהור וגיבור
שפילס את דרכו לאור.

גאים היינו שיש לנו במשפחה מין יניב שכזה
שהפך לאחראי ובוגר – ועדיין הוזה.
החום הרגישות האכפתיות לסביבה,
היכולת לפסוח על כל מריבה.
הצחוקים העליזות והשמחה
הם שייחדו אותך מכל, גם במשפחה.

הפכת גבר שליבו נשמה
אמיץ פורץ-דרך עומד במשימה,
לוחם אמיתי שבדרכו מתמודד עם קשיים
ורואה רק את הטוב שבחיים.

וכשמחלתך פרצה – איש לא יבין
“יהיה בסדר אימא” – קיבלתָ את גזר הדין,
נלחמתָ בחירוף נפש , שמרתָ על מורל
אך לצערי- הכריע הגורל.

ועכשיו….
סוף הקיץ, השָלֶכת עדיין לא הופיעה
ואותך בני היקר חטף אלוהים במפתיע.
כוכב נוסף, הכי זוהר נמצא עכשיו בשמים
אך נשמתך כאן אתנו ו, והיא זכה כמים.

את הטוב ביותר לקחת אלוהים
הכוכב הגדול זוהר –האינכם רואים?
וכֶמַשָב רוח סתיו שבָנו נוגע
אתה אותנו מרגיש ושומע .

אני מרגישה אותך בני – ומנסה לומר
לא רחוק מפה אתה ניצב על המשמר.
אני מרגישה אותך בני – פעימות הדופק,
כמו מפרש בודד המשוטט באופק.
מפרש בודד בים המסרב להתרחק
גם עכשיו אתה אתנו, אוהב ומחבק.

לעולם לא אפסיק לאהוב
כל כך רחוק ממני
ועדיין כל כך קרוב.

אמא

 

שיר מאת רוני, אבא של יניב ז”ל:

בלילה ההוא, בְּשִׁלְהֵי הַקַּיִץ
הלב הִתְיַתֵּם
כּוֹכָב דָּעַךְ
הוֹתָרַת אותנו בָּדָד
בִּלְעָדֶיךָ

בְּאַשְׁמֹרֶת שְׁנִיָּה
את הדממה פִּלְּחָה יְבָבָה.
בשלישית, חִיל וּרְעָדָה
מיום חדש שפָּצַע
בִּלְעָדֶיךָ.

דַּאֲבוֹן נֶפֶשׁ וגַּעְגּוּעַ עוֹרֵג
לרַעֲמַת הַשֵּׂעָר
לתַּלְתַּלִּים
לחִיּוּךְ של אַהֲבָה
וצחוק שׁוֹבָב מִתְגַּלְגֵּל.

בִּלְעָדֶיךָ
חֲלוֹמוֹת בהֵקִיץ
של מראך היפה
ומגע ידך ְהָעֲנֻגָּה,
מְיַסֶּרֶים בלילה מְפָרֵךְ.
אָהַבְתִּי
אוֹהֵב
אותך אֱוהַב
עד עֲרֹב יָמָי

אבא
_______________________________________________________

25 בדצמבר 2011 הוא יום ההולדת ה-42 של יניב, להלן 2 שירים שכתבו יעל ורוני:

שיר מאת יעל:

בני היקר,

נשארת לוחם אמיתי ואמיץ
אתה בדרכך, ואיתנו כל הזמן.
ואנחנו כשתי דמויות מהלכות
האחת פצועה כואבת ובוכה
והשנייה מתפקדת על פי צו השעה
כי את כאבינו אף אחד לא יבין
התפקוד שלנו ביומיום
זה לא שמרגישים בלב בפנים .

והיום יום הולדתך ה-42
ליאור כבר בכתה א’, יודעת לקרוא מדברת עליך כל הזמן
ומספרת לחבריה בכתה על אביה האמיץ והנדיב.
שחר חכמה כתמיד, מתמרנת את כולם ומתגעגעת לאב.
פנינה מנצחת על המאבק היומיומי בהצלחה רבה .
אחיותיך, רביד ורעות שעם כל הכאב בליבן מהוות לנו משענת,
אבא הוציא ספר לימוד חדש לזכרך
ואני נושאת תפילה יומית לשלומך.

המשך בדרכך
ושמור על כולנו
מתגעגעים ומנשקים.

אמא

 

שיר מאת רוני:

יום הולדת 42 ליניב

עננים קודרים
רוח מיבבת בבכי קר.
עוד מעט ירד גשם
ואתו החשיכה .
כל כך שָׁקֵט.
כל כך כואב
רק אבן לבנה שעליה חרוט שמך.

ולך, יש היום יום הולדת.
אבל מאותם לילות ארוכים לצידך,
נגמרו הברכות,
תמו התחינות והתפילות
שאותם האל לא אַוָּה

ובלילות הארוכים
אני כל כך איתך
ואתה בתוכי.
ואני כה בודד ערירי
כי אתה לא איתי.

_______________________________________________________

כאן ניתן לשתף אותנו בפרטים מעניינים, שירים, תמונות, חוויות עבר והווה ותגובות על הכתוב בעמוד.
(המידע שיתקבל יפורסם בסוף העמוד)
אפשר גם לשלוח אימיילים ותמונות לכתובת : havivoptic@gmail.com

    השם שלך (חובה)

    האימייל שלך: (חובה - לא יופיע באתר)

    נושא

    ההודעה שלך


    _______________________________________________________

    פרטים / חוויות / תגובות כפי שנתקבלו באתר:
    _______________________________________________________

    16/12/2011

    רון כתבת מדהים בדיוק מה שיניב היה בשבילנו,
    יניב, האמת שלא עובר יום מבלי לחשוב עליך לפחות פעם אחת.
    הכרנו בעבודה ומהרגע הראשון התחברנו, נתת לי ביטחון ולימדת אותי המון.
    יש לי כל כך הרבה זיכרונות ממך, דברים שלימדת אותי ואמרת לי, השיחות איתך,
    הצחוקים האופטימיות והשטויות של היום יום.
    היית בן אדם מדהים ומיוחד וחבר אמיתי ואני שמחה שיצא לי להכיר אדם כמוך.
    יהי זכרך ברוך

    דנה
    _______________________________________________________

    31/8/2010

    למשפחתו היקרה של יניב ז”ל,
    ברצוני להביע את תנחומי הכנים והשתתפותי באבלכם העמוק.
    אני כותבת בשמי ובשם הורי. הכרנו את יניב כלקוחות באופטיקה חביב. זכינו
    להכיר אדם צעיר ונעים עד אין קץ, שתמיד חשב איך להקל עלינו, להוסיף עוד חיוך
    ועצה טובה, ולסייע ככל יכולתו.
    אני משתמשת בכסא גלגלים. ללא אומר הבין יניב את חשיבותה של עזרה כה
    משמעותית: בהיותנו שכנים (מתגוררים בקרית אונו) הקפיד תמיד להתגייס ולהביא
    את המשקפיים החדשות שלי לביתי, כדי שלא אצטרך לבוא שוב לחנות. אם היית
    זקוקה לתיקון המשקפיים הוא תמיד יצא החוצה מן החנות, דיבר איתי ותיקן אותם
    בעודי ישובה במכונית על מנת שלא אצטרך לעלות את המדרגה בפתח החנות. אם
    הייתי צריכה בכל זאת להיכנס אליה, תמיד היה הראשון שהתגייס לעזור להרים
    אותי ואת הכסא אל תוך החנות.
    בפעם האחרונה שרכשתי משקפיים וראיתי את יניב, לפני כעשרה חודשים, תקופה
    ארוכה הם הכאיבו לי בצידי האף, ורק יניב מצא את הפתרון, בהסברו שגם הוא
    אוהב את התומכים שבצידי האף מפלסטיק ולא מסיליקון… אזכור את עצתו הקטנה
    והחביבה… אינני יודעת כיצד אאזור כוחות להגיע שוב לחנות המשקפיים, כשהוא איננו.
    בפעם האחרונה הוא לקח איתנו טרמפ לקרית אונו. דיברנו על ענייני נגישות לנכים,
    הוא הגדיל ראש ומיוזמתו נתן לנו את הטלפון של דודתה של אישתו שעובדת
    במילב”ת. בדרך גם סיפר לנו כי הוא מתכוון לעבור לפתח תקוה, ושאלנו בחיוך:
    “מי יביא לנו את המשקפיים בעתיד?!” תמיד צחקנו שיש לנו מחויבות,
    כבעלי אותו שם משפחה. אני נותרת עם סימני השאלה, חולקת עמכם את הכאב
    על לכתו הנורא של אדם טוב עדין ואכפתי – במובן הכי פשוט ואמיתי.
    כך הוא תמיד ישאר בליבי.
    יהי זכרו של יניב ברוך.

    שלכם,
    נועה
    עמוס וציפי שקד
    קרית-אונו
    _______________________________________________________

    18/12/2011

    זו אמת מרה
    שצריך לבלוע אותה בהכנעה
    אתה לא נמצא
    כבר לא אפגוש אותך.
    לא אתווכח את הוויכוחים המקסימים שלנו
    על אודות עולם והשקפות חיים
    בשבילי היית גדול יותר מכל קדוש הודי
    או חכם סיני.
    זה היה בתוכך החוכמה הזו של “אומנות השלווה”.
    ורק מתוך זיכרונות אדבר איתך ,היום.
    וזיכרונות הם דבר הפכפך .
    לא אמין.
    מעומעמים לעיתים.
    הדבר החזק האמיתי ,האיתן
    שיעמוד מול כל אותם הזיכרונות
    היא הידיעה שאתה
    אתה יניב שקד אדם אהוב עליי
    ושמורה לך פינה חמה אצלי בלב
    חבר נדיר.
    תודה שאהבת אותי

    אילה דנוך
    _______________________________________________________

    26/12/2011

    כל כך אהבתי את יניב מהיום בו הוא נולד.
    טיילתי איתו בעגלה ברחובות רחביה בירושלים.
    ילד חייכן שמח שובב. בנערותו ביקר רבות בביתנו, שיחק עם ילדי.
    תמיד התבדח וקיבל כל דבר בהומור. תלתלי זהב עיטרו את ראשו.
    היה ילד של משפחה שמסביבו תמיד היה הומור וצחוק.
    מה קשה היתה הידיעה שיניב חלה ולא יהיה איתנו עוד,
    אך תמונתו עומדת לנגד עניינו, ותמיד תמיד נזכור אותו
    ואת חיוכו ואת אהבת הבריות שהיתה נטועה בו, והנכונות לעזור.
    אתה בליבנו תמיד.

    לאה טל (אחות של רוני)
    _______________________________________________________

    27/12/2011

    יניב בן דוד יקר,
    בסדר פסח תמיד ישבת ליד אבא שלי כי רצית לשמוע את הברכות.
    אתה ואני היינו רבים על קציצת התרד האחרונה של סבתי.
    כל הערב היתה אווירה כיפית כי אתה היית מולי סיפרת המון בדיחות והצחקת את כולם.
    בכל פעם שראיתי אותך חיוך ענק עלה על פני.
    מאז שהייתי קטנה, באירועים משפחתיים ניגשת להגיד לי שלום וחיבקת אותי חיבוק חם ואוהב.
    אתה תחסר לי ולמשפחתי מאוד.
    אוהבת אותך

    עדי הבת דודה
    _______________________________________________________

    27/12/2011

    יעל, רוני, פנינה ליאור ושחר היקרים ,
    ליבי אתכם כל הזמן, המחשבות על יניב היקר שאיננו איתנו עוד קשות וכואבות,
    הוא היה ידיד וחבר טוב שלי – הספר שלו שהוצאתם לזכרו מאד נגע לליבי
    ותמיד נזכור אותו ולא נשכח את יניב

    דלית סמסון
    _______________________________________________________

    29/2/2012

    אתמול (28.02.2012), בפרוזדור הכניסה לרחבת הפורום של האוניברסיטה העברית – הר צופים
    עמדו שני גברים בוכים ומחובקים. היו אלה רוני שקד ואני. עמדנו מחובקים, בוכים ושקטים כחמש דקות.
    במוחי עברו אלפי תמונות של יניב. יניב לראשונה בעין כרם – רזה ושברירי,
    יניב ומיכה בלתי ניתנים להפרדה –בכיתה, בעבודה, בטיולים הכיתתיים, יניב “מחזיק” את הנוי בבית הספר,
    יניב מתחיל “להיפתח” במעבר בין י”א לי”ב, יניב משפר ציונים ברוב המקצועות,
    תמיכת ההורים ביניב ובי כמחנך, יניב המסמיק, יניב עם החיוך המבויש, יניב האחראי
    המוחלט (בטיולים הכיתתיים ובטיולים השנתיים המורים המלווים והמחנכים נמצאים במתח עצום וכל מה שהם
    רוצים זה – לחזור בשלום הביתה . איזה מזל היה לי שהיה לי את יניב. אני הובלתי ויניב ומיכה היו “מאסף”),
    יניב האהוב מאד על ידי כל אחד שהכיר אותו ואהוב מאד על ידי.
    במפגש “המחזור 1988” שהתקיים לפני מספר שנים בבית הספר,
    יניב שהיה בין מארגני המפגש ישב כל הערב לצידי, ישב, חייך ושאל אותי שאלות של איש בעל משפחה .
    כן, אתמול זה נודע לי שהאיש הנפלא הזה- איננו והוא לא יתהלך יותר בין אוהביו, הוריו, ילדיו, אשתו, חבריו הרבים,
    ולי הוא חסר מאד.

    מוטי טננהאוז
    מורה ומחנך

    _______________________________________________________

    19/5/2012

    כוכב שלי
    יעל שקד

    בכל יום ברדת החשיכה
    אתה שם נוצץ וזוהר,
    ובאשמורת בוקר אני שוב מחכה
    נפשי אליך יוצאת והלב בוער.

    אור וחושך מעתה מתחלפים,
    ואתה המולֵך על הכוכבים
    מאיר דרכי בלילה, מנחה אותי ביום,
    מציאות שאינה כבר חלום.

    מעל בתינו אתה נמצא
    עוקב אחרינו, בוחֵן,
    כי אלוהים בך רצה
    ואני שואלת האם זה ייתכן.

    קרע קטן בענן
    דרכו מאירות פניך,
    מרגישה בחום גופך כל הזמן
    קשה לחיות בלעדיך.

    בלילה אתה את השמים מאיר
    ולעולם תישאר צעיר.
    אותי אתה רואה, אתה שומע
    אליך, כל חיי אתגעגע.

    שמור על יניב אלוהים שבמרום,
    הכוכב היפה שלי מאיר לי את החשיכה יום יום
    אורך לעולם לא ידעך
    ואנחנו לעולם לא נשכח.

    _______________________________________________________

    19/5/2012

    בלעדיך
    רוני שקד

    כבר לילה.
    עלטה.
    אין קול בדממה.
    דמעות זולגות
    כגשם זלעפות
    כמו אתמול כמו שלשום,
    כמו לפני חודש כמו לפני שנה.
    כמו באותו היום.
    ואתה איתי
    פעם בן שלוש עם חולצת הפסים החומה,
    פעם עם רעמת תלתלי זהב,
    פעם חייל צנום
    ופעם גבר יפה תואר, זקוף.
    פעם שר את “דון קישוט”
    מחייך ומבטיח לי: אני עוד אחזור.
    ואתה איתי
    ואני לבד,
    בלעדיך.

    _______________________________________________________

    13/5/2012

    יניב חבר ואדם שיודע לעזור להיות בשבילך, חכם ומשובב נפש ( בובליק קורא לי).
    מקדים שלום ולא מתנשא. חיוך ופקחות .” צר לי עליך נעמת לי מאוד”.
    הרבה ממנו שקע וללב חלחל. ויש ממנו שממשיך וצוהל.
    גאה להיות חברכם , אנשים נפלאים.

    ציון בובלי
    _______________________________________________________

    17/5/2012

    על אף שזכיתי להכיר את יניב רק בשנים האחרונות לחייו, ולמרות שלא נפגשנו לעתים תכופות,
    כל פגישה איתו הייתה תענוג צרוף. הוקסמתי מאד משנינותו, חוש ההומור המשובח שלו,
    והאופטימיות הרבה שהקרין, אשר דבקה תכופות גם בנו, חבריו. הערכתי מאד את פתיחותו,
    ובפרט בזמן שדיבר על המסע הקסום שקדם ללידתן של ליאור ושחר המקסימות.
    פתיחות זו שיקפה בעיני גבר צעיר שופע ביטחון וחוסן נפשי,
    ועתה – לאחר שהכרתי אתכם, אני מבינה היטב את שורשיה.
    הטיול שארגנתם בשבת הוא בעיני מחווה מדהימה לזכרו של יניב.
    בכל פעם שנפגשנו עם יניב וסיפרתי לו על טיולים שערכנו עם הילדים,
    הוא אמר שברגע שהבנות יגדלו קצת, הם יצטרפו ויטיילו איתנו. לאסוננו לא זכינו, אבל בשבת,
    כשראיתי את ליאור ושחר רצות בנבכי המערה, הרגשתי שאנחנו מקיימים את רצונו של יניב.

    הילה גינגולד
    _______________________________________________________

    28/8/2012

    היום, חלפו שנתיים בדיוק מאז מותו הנורא של יניב ואנחנו עדיין המומים!
    מתגעגעים ליניב היקר והמיוחד שלנו, חושבים עליו כל יום וכואבים את לכתו….
    יניב ממשיך ללוות אותנו בהוויתו ותמיד ישאר חלק בלתי נפרד מאיתנו.

    אח יקר שלי,
    אתה כל כך חסר לי
    אנחנו אוהבים אותך

    רביד
    _______________________________________________________

    ביום חמישי 12.6.14 נערך מפגש מרגש לזכרו של יניב.
    המפגש נערך בבית משפחת צברי בגדרה, הגיעו בני משפחה וחברים רבים.
    התקבלנו בחום ואהבה (כרגיל) על ידי יעל, רוני, רביד, רעות וכל המשפחה הקרובה.
    יחד עם המטעמים הנפלאים שהוגשו, כולם ניצלו את המפגש לשמוע ולהשמיע מה שחדש.
    לאחר דברי פתיחה מרגשים של יעל ורוני,
    עבר המיקרופון לידי המשורר יורם טהרלב ולזמרת הליווי דלית כהנא.
    בין סיפורים מרתקים ובדיחות שנונות, נהנינו לשיר יחדיו ממיטב שיריו של יורם טהרלב.
    התקבצנו יחד אנשים שאהבו את יניב ויניב אהב אותם לערב קסום שלא נשכח לעולם.

    רון חביב

    _______________________________________________________

    12/6/2014

    מכתב מאת אמא:

    יניב יקר

    כשאוהבים ההיעדרות והזמן אינם אומרים דבר.
    כל אחד מהיושבים כאן הינו חלק ממרקם חייך, אישיותך, ערוגת ליבך.
    בדרכך המיוחדת שזרת את רקמת חייך ואושרך איתנו,
    ויצרת יצירת פאר שצבעיה בהירים וזוהרים כקשת בענן.
    רקמת מארג אנושי, צבעוני, הקשור באהבת אמת שלא ניתן לפרום.
    מהלכים לפתחו של עצב – כי מי שלא הכיר אהבה,
    לעולם לא ידע צער – אך לא שוקעים בו.
    מתנהלים על בסיס כנות, יושר ואמת,
    שהנחלת בנו ורוקמים יחד את העתיד של כולנו.
    האנרגיה שאתה משכין בתוכנו היא המאפשרת לנו מפגשי הומור,
    צחוק ושמחה, וחיבוק של אהבה.
    כי דרכה של אהבה לרפא.

    אהבה היא כמו לגעת באופק,
    ממלאה ליבו של אדם
    הוויתו לתוכה יוצק

    לעולם קשר דם.

    אוהבים אותך

    _______________________________________________________

    12/6/2014 יעל ורוני עם יורם טהרלב

    121

     

    _______________________________________________________

    28.8.2015

    (מילים לשיר שניתן לשמוע בראש העמוד)

    מאת: יעל שקד

    הרחקת לכת עד סוף המסלול
    אבודים נותרנו הלב חלול
    מתערבבים לבן ושחור
    נותרנו מאחור
    ואנחנו בדרך הולכים
    כואבים מותשים
    משא כבד על כתפינו
    הפריחה מאחורינו.

    מיהרת ללכת עד סוף המסלול
    שמים וארץ עכשיו בבלבול
    עטופים ביגון ובצער
    מדוע לא נעלנו את השער?

    הרחקת ללכת עד סוף המסלול
    במדרון התלול
    ירד המסך נשארה התפאורה
    כבתה התאורה.
    עכשיו אור חזק של כוכב זורח
    דממה כבדה איש אינו שוכח.

    את המסלול בני הלכת עד הסוף
    אלוהים את הטובים ביותר נוהג לאסוף.
    סערה הפכה לשקט דממה
    ובארץ שממה

    הרחקת ללכת עד סוף המסלול
    נפרדנו בחודש אלול
    התערבבו אביב וסתיו
    נותרנו לבד עכשיו
    הפריחה ממענת לחזור
    והכאב לעולם לא יעבור.

    את המסלול הלכת מהר מידי
    לא היינו ערוכים
    הולכים אחריך ובוכים
    על אדמה חרוכה צועדים
    משא מיגע לעיתים מועדים.
    המסלול שהותרת נשאר צחיח יבש
    מסרב להתחדש.

    הרחקת לכת עד סוף המסלול
    מרחוק מהדהד קולך הצלול
    עם בקשה אחרונה
    לגדל את הפרחים שהותרת ,בתבונה
    ולשמור על הילדים שבבית נמים
    הופיעה הקשת בין העננים.

    ילדי היקר
    נשבענו ללכת עד סוף המסלול
    עם אהבה בלי גבול
    ולמלא בקשתך האחרונה
    באהבה ובתבונה.
    מנשקת אמא

    ===================================

    28.8.2015

    שיר ליום האזכרה החמישי ליניב.

    מאת יעל שקד

    געגוע.

    על שני מקבילים אנחנו הולכים
    על האחד חיים
    על השני בוכים
    והם תמיד נפגשים.

    בין דמיון למציאות
    העבר בהווה נמהל בקביעות
    קו הגבול הוא חבל הליכה
    ידי בידך.

    והגעגוע קשה מנשוא
    באופק אתה קיים
    רעב לאהבה גדולה
    שאין בעולם

    כל לילה הערב מתחלף
    הכאב העצב כאן
    הורגלתי אביב רדוף ענן
    המילים תמיד אותן.

    חלום שחוזר שוב ושוב,
    שמים מעוננים
    אני רצה בלילה חשוך
    בחולות לבנים
    מתבוננת בך שוב ושוב
    פנים אל פנים
    והחיבוק הגדול בעולם
    לפתע נעלם.

    ואני צועקת לתוך השקט
    והלב נגמר.
    שותקת
    והכאב נשאר.

    כי הגעגוע אינו מרפה
    הזמן אינו חבר
    הלב כואב הדמעות זולגות
    אתה שם אני פה,
    אתה חסר.

    אמשיך לכאוב ולא להישבר
    אולי ניפגש בזמן אחר.
    אמשיך…

    _______________________________________________________

    28.8.2015

    מאת רוני

    את חמש השנים בלעדיך יניב,  אנחנו לא מודדים במונחים של זמן. חמש שנים הם לא רק חודשים, שבועות או ימים.
    זהו לא זמן השייך למקום מסוים, בוודאי שלא לכאן ועכשיו ליד מצבת האבן הקרה. זהו זמן שהינו מעבר למקום,
    מעבר למרחב, זמן שקיים ומתרחש בכל מקום בו אני נמצא. זהו זמן לא מושלם, זמן פגום, זמן עם מום.

    זהו זמן שחסרה בו פעימה בלב. אותה פעימה שהייתה קיימת בלב כאשר חבקתי אותך בזרועותיי כשנולדת,
    פעימת השמחה כשליוויתי אותך לגן ולבית הספר. פעימת השמחה בלב מיום גיוסך לצבא,
    הפעימה שריקדה בליבי  בעת שהובלתי אותך לחופתך, ואחר כך  פעימת השמחה שזימרה בלב של סבא כשנולדו הבנות.

    הפעימה החסרה בלב לא נמדדת בזמן או במקום. כי היא קיימת בכל זמן, היא נמצאת עמי בכל מקום:
    בבית בגינה בעבודה, באלסקה, בניו יורק, באולם התיאטרון , בספרייה, בקולנוע או סתם ברחוב.

    יניבי. גם כשאתה לא איתנו, גם כשבלב חסרה פעימה, אתה הוא שמעניק לי כוחות להמשיך קדימה.

    יניבי, אני אוהב אותך.

    יניב אתה חסר לי.
    _______________________________________________________

    28.8.2015

    יניבי שלנו

    עוברים ימים מתווספים דברים והזמן הופך לגעגוע אין סופי.  הוא אינו נמדד בימים, איננו נמדד בתאריכים, איננו נמדד בהספק.
    הזמן נמדד בזיכרונות. מעמידי פנים, הפכו לאלופי התחפושות, מסוגלים לחייך כשהכול בפנים מרוסק חתיכות חתיכות.

    בכל רגע פנוי, בכל נסיעה משותפת המחשבה היא אותה מחשבה. מתווספים דברים. הכול אצלם ריק, הכול נותן לרגע קצת שלווה ולא יותר.

    הכאב הוא מוחשי ויישאר עד אחרית הימים. מלווה הבזק של תמונה, והשמחות המשפחתיות שלנצח יצעקו את חסרונך,
    בכל מילה בכל חיבוק , והפה לא מוצא מילים והלב לא את התחושות והמוח עדייו מסרב לקלוט.

    ואני עברתי טלטלה קשה באותם היום… .

    נלקחה ממני חתיכה ענקית מהלב השלם שחציו אני וחציו אמך.  כי אימא ואני זה ממש כמו אני ואימא, תאומות זהות מבטן ולידה.

    לב שבור שאי אפשר להדביק ולהציל.

    נתתי לעצמי קצת שקט וזמן שהלב הכואב השבור יקום כמו כולם. אבל אין מזור ואין מנוח. את החתיכה החסרה לא אוכל להדביר בחזרה, החתיכה הזו של אמך נשארת איתך.

    שמור עליה חזק… בבקשה….

    מיקי קורן

    _______________________________________________________

    28.8.2015

    הכרנו עוד כשהיית בבטן אמך. הוריך העניקו לך שם כל כך יפה, שעדיין לא שמעו עליו הרבה.
    אני זוכרת את טקס הפדיון בבית סבא וסבתא, הבית היה הומה אדם. ביקרתי אותך רבות עוד ברחוב עזה.
    טיילתי אתך בעגלה ברחובות רחביה. בבית, בבית וגן, אני זוכרת אותך יושב על השיש במטבח, ואוכל ביצה מטוגנת עם עגבנייה.
    שמרתי עליך בלילה בו אימך הרגישה צירים וילדה את רביד.
    ילד חייכן, שמח עם תלתלי זהב שכל אחד היה מוכן לקבל כמותם.
    הרבה ביקרת בבייתנו עוד כשילָדי היו קטנים , שיחקת אתם. כל כך אהבת את סבתא, ובארוחות הצהריים ביום שבת שמרתי מקום לידם לדוד.
    באהבה רבה ייעצת בתחום המשקפיים.
    שמחנו ורקדנו ביום חתונתך – חתונה כל כך שמחה. היית מאושר, חייכן ושמח כתמיד.
    המחלה דבקה בך. למחרת ההשתלה דיברתי איתך בטלפון, הסברת לי בדיוק איך זה נעשה.
    כל כך שמחתי, הגעתי לבית החולים כדי לחבק את אמך. אבל….
    ביקרנו בביתך החדש, ראינו את מה שתכננת אבל לא זכית.
    גידלת שני פרחים לתפארת והשארת אישה יחידה .

    אתה בלב כולנו תמיד.
    לא יאומן !  עברו חמש שנים.

    לאה טל

    _______________________________________________________

    28.8.2015

    מאת מיכל שויקי

    הייתה אזכרה עוצמתית בבית קברות ושמחה ומחבקת בבית.
    כל הזמן עסקתי במחשבה איך יניב עושה מרחוק את מה שהכי אהב – חברות וקרוב לבבות.
    כי הרי הוא הכי אהב בעולם מפגשי חברה ומשפחה.  כך הוא הצליח בענק לקרב ולאחד לבבות במותו.

    אני בטוחה שהוא הסתכל שם למעלה וספק ידיים בהנאה וחייך חיוך גדול של שביעות רצון:
    “שוב פעם שיחקתי בענק ובשיא החום כינסתי אצל אימא ואבא את כל היקרים לי. וכולם התייצבו. ואימא הזמינה את האוכל שאני הכי אוהב,
    ונתתי להם הזדמנות לראות איך כל הילדים גדלו והתפתחו במשך השנה, והכי חשוב, ניתנה לפנינה הזדמנות להשוויץ בבנות המקסימות שלי.”

    זה באמת נותן כוח להמשיך ואתם עושים זאת בכבוד רב.

    אוהבת אותך, מחבקת אותך וכבר מתגעגעת.

    מיכל

    _______________________________________________________

    25.12.2016

    אימא, לכבוד יום הולדת של יניב ה-47,

    יניב שלנו,
    שבע שנים חלפו והכאב אינו מרפה.
    ביחד אתך אנו עוברים אתגרים שמציבה לנו השעה.
    אתה גר בשמיים – ואנחנו כאן – אבל המרחק הפיזי אינו קיים.
    אנחנו ביחד כאן.

    שלובי זרועות, בלב אוהב באנו לאחל לך מזל טוב
    ולבקש, שתמשיך לדאוג, להשגיח ולהובילנו להצלחה.
    כוכב אהוב שלנו, המשך להאיר את דרכנו .

    _______________________________________________________

    25.8.2017

    מאת פנינה

    ליניב שלנו

    שבע שנים חלפו
    אינך אתנו אך אתה תמיד בליבנו.
    הבנות שלנו גדלות
    ועליך תמיד אנחנו חושבות.

    השנה זו שנה מיוחדת
    ליאור שלנו בת מצווה חוגגת.
    נשמח ביחד עם כל המשפחה
    ואתה מלמעלה תביט בגאווה.

    לליאור הגדולה תחביב הדומה לשלך
    מוסיקה ושירים באנגלית מזמרת בשמחה.
    במחשב ישנן שתי תיקיות השירים של יניב (שלך) והשירים שח ליאור.
    אם היית איתנו, בדואט הייתם מזמרים, כי שניכם מכירים את כל השירים.
    ליאור כמוך, מבחינה בפרטים הקטנים בלבוש ואופנה שניכם מתעניינים.
    וגם לרכב על אופניים שניכם אוהבים.

    שחר הקטנה, כבר לכיתה ה עולה.
    מנגנת מתעמלת ועבודות יצירה אוהבת.
    גם לה תחום עניין הדומה לשלך.
    מכירה כל תכנית ופרק בסדרה.
    אם היית איתנו, איתך בטלויזיה היתה בוהה.

    וכמוך באיטיות מסיימת ארוחה.
    אם היית איתנו, הייתם יושבים ליד השולחן כשעה.

    אתה ואני בהקמת המשפחה היינו עסוקים.
    אהבנו לטייל ולבלות עם החברים.
    שנינו שונים אך אחד השני משלימים.
    אתה איש החלומות וביחד הפכנו כל חלום למציאות.

    אם היית איתנו, ביחד היינו ממשיכים לתכנן ולהגשים את שאיפותינו
    ולהעניק ביחד את הטוב ביותר לבנותינו.

    אין יום שעובר ללא זכרונות.
    חושבות ולעצמינו אומרות:
    “אבא היה נהנה כאן עכשיו, אבא היה מאושר”

    מבטיחה לך להמשיך לאהוב,
    לחנך את בנותינו ולקיים את רצונותיך ושאיפותיך.
    להיות מאושרות, אוהבות
    ולשמור על משפחתנו הקטנה.

    מתגעגעות ואוהבות..

    _______________________________________________________

    25.8.2017

    אהבת אם לבן

    שממה האדמה יבשה אין בה כל חי
    אני פורשת עליה ידי
    חופרת חופרת לתוך תהומות
    מנסה לדלות מהם זכרונות.
    הכל יבש, אין מים
    לא בקרקע ולא בשמים.
    שממה והכל דומם
    נשארה רק אהבת אם לבן.

    כל החיפוש הזה הבלתי נלאה
    לזכור איך היה ואיך עכשיו אתה ניראה
    מסע אל עולם אפל
    הקו בין המציאות לדמיון מתערפל

    על אדמה זו צועדת ביגון
    תוהה האם זה הכיוון הנכון.
    כל צעד מחושב פן אמעד
    בליבי אתה נצור לעד.
    פוסעת אט אט בשארית כוחותיי
    מוחה דמעה מבין עיניי
    והכל שממה והכל דומם
    נשארה רק אהבת אם לבן.

    צועדת על אדמה שאת כאבי מכילה
    מביטה לאופק, למצוא איזו הילה
    של כוכב אחד שמאיר מתוך החשיכה
    ונשבע שגם אהבת בן לאם לא דעכה.

    כמלאך מופיע בחלומי לעיתים רחוקות
    לוחש באזני – אימא, הפסיקי לבכות.
    ואני צועדת לי כבתוך בועה
    מקיימת יום יום את אותה השבועה,
    את מה שביקשת והבטחתי לקיים
    את השליחות של אהבת אם לבן.

    הפצע לא מגליד ואינו נירפא
    אין מזור – אבר מגופי נגדע,
    גופי מדמם והכל דומם
    נשארה רק אהבת אם לבן.

    נגדעו חיים נגדעו נעורים
    ואיתם כבו כל המאורים,
    הכל מסביב שקט דומם
    נשארה רק אהבת אם לבן.

    _______________________________________________________

    25.8.2017

    ינוש כוכב עליון

    מדהים שעברו שבע שנים שלמות,
    ועוד יותר מדהים,
    שככל שהזמן עובר
    ואתה יותר ויותר רחוק
    אתה הופך ליותר נוכח,
    ולחלק בלתי נפרד מחיינו.

    כבר חמש שנים שאני עסוקה בשאלה , איך להסביר אותך לדור ההמשך…
    איך לגרום להם להכיר אותך למרות שאתה אינך….

    אז בשבילנו בבית אתה כוכב עליון….
    גר על כוכב הכי מנצנץ וזוהר בשמים.
    שומר עלינו מלמעלה, ומתקשר איתנו כל הזמן.
    חלק בלתי נפרד מהשיחות שלנו בארוחת ערב,
    מהמבט אל השמים לפני שהולכים לישון.
    פשוט חלק בלתי נפרד מהמשפחה.

    וכמו שעמדו אומר – ״זה. שיניב לא גר בכדור הארץ , זה לא אומר שהוא לא חלק מהמשפחה שלנו״,
    ועוד אפילו מוסיף ואומר , שהוא הכי מתגעגע אליך.
    כשאני שואלת אותו למה דווקא אליך? הוא עונה שזה בגלל שאתה היחיד שהוא עדין לא מכיר, הוא ועומר.

    ואתה כל הזמן שולח לי סימנים שאתה כל-כך נוכח!
    ניתוח שנקבע לעידו ביום ההולדת שלך,
    שיר שלך שמתנגן ברדיו בדרכנו בחזרה מכריתים,
    חוזר ומסמן לי ,שאף פעם לא הלכת…

    ואני מבינה היום שככל שהילדים שלי יגדלו, אני אצטרך לענות על שאלות שבעצמי אין לי תשובה עליהן…
    שאלות שאני עד היום שואלת…
    שואלת ולא עונה….
    זה תמיד מעציב אותי שהם הפסידו, שאנחנו הפסדנו,
    שכל כך נסיונו להילחם ובכל זאת נכשלנו….
    ואנחנו לא משפחה שנכשלת!

    הרי אמא ואבא לימדו אותנו שאם נתאמץ ונשקיע נוכל לכבוש כל פסגה, ולהיות כל מה שנרצה.
    אז איך זה ,
    שכמה שאני מתאמצת ומשקיעה, – אני לא מצליחה באמת לחזור ולהיות אחותך? מקרוב, לא ממרחק?

    אבל גם אם נכשלנו, וגם אם לא נוכל לחזור ולהיות מקרוב
    לפחות יש משהו אחד שבו אנחנו מנצחים – מנצחים בלחיות את החיים!!!
    מנצחים בלהשאיר אותך חלק בלתי נפרד מהם,
    בלהשאיר אותך כוכב שתמיד קרוב לליבנו !

    לעולם איתך באהבה תותי

    _______________________________________________________

    30.8.2019

    מאז שנפטרת  ובעיקר בשנה האחרונה – לאור אירועים משמחים יותר ומשמחים פחות שעברנו… חולפות בראשי תמונות ילדות וחוויות משותפות שהיו לנו יחד….

    אני זוכרת את הפעם ההיא שלא יצאת למחנה קיץ כי היה לך אפנדיציט ואני כל המחנה סבלתי מכאבי בטן ולא הצלחתי ליהנות

    קוראים לזה הזדהות

    אני זוכרת גם את הפעם ההיא שצחקת עליי שיש לי שערות ברגליים, שתדע שקצת נעלבתי, אבל לך אז כבר היה שפם בר מצווה וקצת שיערות בבתי השחי אז שלא תחשוב שלא ראיתי

    קוראים לזה התגרות

    כל הפעמים האלו ששיחקנו ספיד אחר הצהריים במקום לעשות שיעורים, ספיד עם יד אחת, עם שתי ידיים, עם יד מאחורי הגב.. .למרות שלשנינו היה קשה לוותר אני יכולה להודות שזו בערך הסיטואציה היחידה שהיית יותר זריז ממני

    קוראים לזה תחרותיות

    הפעם הזו שעברנו דירה ובית ספר חדש ובאת אליי בימים הראשונים בכל הפסקה לראות מה שלומי

    קוראים לזה דאגה

    אני זוכרת את הפעם הזו שתותי הגיעה הביתה מיד אחרי שהיא נולדה ושנינו עמדנו ליד המיטה שלה בלי לזוז ומאותה הרגע הפכנו למשולש מלוכד

    קוראים לזה אחוות אחים

    הפעם ההיא שהארנבת מתה ואח”כ רקון נדרס ושלושתנו בכינו את נפשנו לתוך הלילה –

    קוראים לזה אהבה, חמלה, אובדן

    המלחמת כריות, מלחמת גרעפסים, תחרות מי צוחק ראשון, הקנטות, מריבות מי ישאב את השטיח מקיר לקיר המכוער שהיה לנו

    קוראים לנו בריאות נפשית

    הפעם ההיא שהתחלף לך הקול בדרך לבית הספר ושנינו נקרענו מצחוק וממבוכה

    קוראים לזה התבגרות

    אני זוכרת כאילו זה היה אתמול את הפעם ההיא שראינו יחד את הסרט סיפורו של אלוף עם ברק ורותם בקדמה ולא הפסקנו לבכות מהסרט כל הלילה (בעיקר אתה)

    קוראים לזה אנושיות ורגישות

    אותה פעם שרקדת מכל הלב מקרנה, בחתונה שלי ושל יריב (לא בדיוק בקצב ולא בדיוק התנועות הנכונות) אבל בהנאה ומכל הלב

    קוראים לזה אהבה ושמחת חיים

    אני ממש זוכרת את הפעמים האלו שקיימנו שיחות נפש לתוך הלילה – אז בבית חולים שכבר היית מאושפז ושיתפנו בפחדים, בכעסים ובסודות (וגם קצת ריכלנו עליכם הנוכחים – אל תעלבו)

    קוראים לזה קירבה ושותפות

    פצע אחד גדול וכל כך הרבה סימני שאלה לא פתורים אצלינו וכנראה שאף פעם לא יהיו….

    ובכל זאת –  זיכרונות של הזדהות, התגרות, תחרותיות, דאגה, אהבה, חמלה, אנושיות, שמחת חיים, קירבה, שותפות, בריאות נפשית ואחוות אחים ענקית.

    היום הם געגוע אחד ענק!!!!

    רביד  צברי   אוגוסט 2019

    _______________________________________________________

    30.8.2019

    ליניב

    הופעת אלי בחלום

    נער, ראשו עטור תלתלים

    הופעת אלי בחלום

    תמונות מחיינו להשלים

    הופעת אלי בחלום

    נעצר סיבוב המחוגים.

     

    החושך נסוג, נעטף בהילה

    העצבות בשמחה נמהלה,

    צחוקך את השקט פילח

    ים דמעותי שילח.

     

    ראיתי אותך בחלום, היית מוחשי

    כל כך שמח, כל כך חופשי,

    מברך ״הי גייז״ מברך בשלום

    אמא, אבא, זה לא חלום.

    מאזין למוזיקה לראשך אוזניות

    שאלות של אהבה דאגה אין סופיות.

    החלום שממאן להסתיים

    דוחק את שיגרת היום יום מלהתקיים.

     

    כי הופעת לי רק בחלום

    בוגר שלראשו נעלמו התלתלים

    הופעת רק בחלום,

    שמיים וארץ מתבלבלים.

     

    כי בין שמים וארץ אתה מהלך

    המשא שבליבי קשה ומפרך,

    פה אתה חי אתה נמצא

    ללא קול ללא מגע

    החלומות את הזיכרונות מספרים

    ובאישיותך המיוחדת כולנו נזכרים.

     

    באת אלי בחלום- צנוע ושקט

    שמיים וארץ מתבלבלים כל העת

     

    עכשו בין הכוכבים בשמיים מקומך

    ובארץ מתגעגעים לחבק אותך.

    התבלבלו שמיים וארץ – אין תשובה

    מופיע בחלום, והכרית רטובה רטובה.

     

    כל אחד כוכב בוחר

    הוא ולא אחר

    והכוכב הזה מושלם

    שלי ישאר לעולם

    כוכב אחד שלי

    שמור עליו אלי.

     

    חיבוק מאמא

    _______________________________________________________

    28.8.2020

    10 שנים לפטירתו של יניב אהובנו

    מאת פנינה אשתו

    עשר שנים עברו ואתה אינך איתנו.
    אומרים שהזמן מרפא אך הלב עדיין כואב. 
    אנו ממשיכות את החיים , צוברות חוויות 
    אך בכל מעשינו עולים הזכרונות. 
    נזכרות איך היה כשהיית לצידינו. 
    מדמיינות מה היית חושב  ואיך היית מתנהג. 
    ככל שהילדות גדלות אנו מבינות עד כמה לך הן דומות. 
    ליאור רגישה ואוהבת. חובבת מוסיקה שרה באנגלית את כל השירים . יכולה להעיד שירשה כשרון זה ממך. 
    שחר ילדה חייכנית ומצחיקה אוהבת לעשות קסמים. מפגינה את כישוריה בהכנת קינוחים טעימים. גם כאן יכולה להעיד שירשה כשרון זה ממך. הרי כולם יודעים שהיית הבשלן במשפחה. 
    ישנן תכונות רבות שאייפנו אותך. אך הבולטת שבהן יכולת החשיבה האופטימית ושמחת החיים. 
    ידעת לקרב לבבות ולהסתדר עם כל האנשים. 
    בטוחה שגם בתקופה זו למרות הריחוק החברתי היית דואג שניהיה קרובים אוהבים ושמחים. 
    את חיוכך הרחב מאוחרי המסיכה היינו מבחינים. 
    אנו מתגעגעות אליך מאוד, מנסות למשיך את דרכיך לשמוח, לאהוב ולהעריך את הדברים הקטנים שבלב. 
    אוהבות ומתגעגעות

    _______________________________________________________